שעיבי הסעות בע"מ נ' ישיבת בני-עקיבא כפר הרוא"ה ואח'

פסק דין

התובעת עותרת לחיוב הנתבעת 2 (להלן: "העירייה") בתשלום בגין שירותי הסעות, שסיפקה התובעת בשנת הלימודים 2007-2008 לחטיבת הביניים "בית שמואל" בחדרה (להלן:"הישיבה") ) שלטענת התובעת היא שלוחה של הנתבעת 1.

ביום 03.04.13, ולאחר שהחלו כבר להישמע הראיות, ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעה התובעת עם הנתבעת 1, והדיון המשיך בנוגע לשאלת חבותה של הנתבעת 2.

לטענת התובעת, חבה העירייה בתשלום לתובעת, מכמה סיבות:

א. הישיבה מצויה מוניציפאלית בשטח העירייה, והייתה כפופה למחלקת החינוך בעירייה.

ב. מנהל מחלקת החינוך בעירייה, מר אמנון אריה, התחייב כי העירייה תשלם את החוב – אם באמצעות הנתבעת 1 ואם באופן ישיר. לטענתה, מר אריה אף הורה לבעלי התובעת מר שעיבי, להסב את החשבוניות משם הנתבעת 1 אל שם העירייה.

ג. לטענתה, העירייה הזמינה שירותי הסעות ושילמה ישירות לתובעת, ללא כל הסכם כתוב. וכראייה, לטענתה, נספח ד' לתצהיר התובעת.

העירייה מכחישה כל התחייבות או חבות נטענת מטעמה לתשלום וטוענת כי יש לדחות את התביעה נגדה.

מטעם התובעת העידו – מר אלי שעיבי, בעליה של התובעת ומנהלה , מר משה כהן, שהיה מנהלה של הישיבה במועדים הרלוונטיים לתביעה ורו"ח אבי עזורה שנתן חוות דעת מטעם התובעת. מטעם הנתבעת 1 העיד מר שלמה קפח, שהיה נציגה של הנתבעת 1 בהנהלת הישיבה. מטעם העירייה העידו – מר שמואל וייסבלך שהוא מנהל אגף החינוך בערייה, ומר אמנון אריה, שהיה מנהל אגף החינוך בעירייה במועדים הרלוונטיים לתביעה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני מחליטה לדחות את התביעה כנגד העירייה.

לטענת התובעת, התחייבות העירייה כלפיה, נעשתה בהבטחה בעל-פה מצד מר אמנון אריה, כי העירייה תישא בתשלום בגין ההסעות נשוא הליך זה.

לטענת התובעת, במהלך שנת הלימודים שהחלה בספטמבר 2007 , ולאחר שהנתבעת 1 לא שילמה עבור שירותי ההסעות שנעשו עד לאותו מועד, התחייב מר אמנון אריה כי העירייה תישא בתשלומי ההסעות שכבר בוצעו ותמשיך ותשלם עבור ההסעות באותה שנה.

בעניין זה טענה התובעת כי התחייבותו של מר אריה ניתנה במהלך פגישה שהתקיימה במשרדו ואשר בה התחייב, כאמור, כי העירייה תשלם עבור ההסעות. אותה פגישה התקיימה , לטענת מר שעיבי, לאחר שמר צוויבל, מטעמה של הנתבעת 1 ,הודיע כי זו לא תישא יותר בתשלום עבור ההסעות לישיבה. בפגישה זו נכחו, לטענת מר שעיבי, גם מר כהן, מר קפח ומר גבי שיטרית, שהיה אז מנהל מערך ההסעים של העירייה (סעיף 20 לתצהיר שעיבי). לטענת מר שעיבי, מר אריה התחייב כי העיריה היא שתשלם לתובעת עבור ההסעות ובהמשך לאותה התחייבות אף הורה לו מר אריה להסב את החשבוניות שכבר הוצאו על ידי התובעת והופנו לנתבעת 1 ,ולהפנותן על שם העירייה (סעיף 22 לתצהיר שעיבי).

אין מחלוקת על כך שאין כל התחייבות כתובה מטעמה של העירייה. טענות התובעת בעניין ההתחייבות שנטלה על עצמה, כביכול, העירייה, נסמכות על הדברים שאמר, לטענתה, מר אמנון אריה באותה פגישה נטענת. דא עקא, שהתברר כי גירסת התובעת באשר לאותה פגישה, והדברים שכביכול נאמרו בה, לא הוכחה ונמצאו סתירות רבות באשר לתוכן אותה פגישה ותוצאותיה. לפיכך, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי מר אריה אכן התחייב לשאת בתשלומי ההסעות ואין בכלל צורך לבחון אם התחייבותו של מר אריה עולה לכדי התחייבות של העירייה עצמה .

התרשמתי ממהימנות עדותו של מר אמנון אריה, ואני מאמינה לדבריו ולעדותו אודות אותה פגישה. מר אריה אכן העיד כי התקיימה במשרדו פגישה אלא שלטענתו מר קפח כלל לא נכח בה ונכחו בה רק הוא, מר שעיבי, מר כהן מטעם הישיבה ומר גבי ז"ל מהעירייה. מר אריה העיד כי באותה פגישה כלל לא התחייב כי העירייה תשלם את חוב ההסעות לתובעת, אלא שהציע להקדים את התשלומים הסדירים של העירייה לישיבה, על מנת שלישיבה יהיה תזרים מזומנים, שממנו תוכל לשלם לתובעת (עמ' 78 שו' 14-30).

עדותו של מר אריה הותירה רושם מהיימן מאוד והיא נתמכת בעדויותיהם של קפח וכהן. לעניין הנוכחים באותה פגישה, גם מר קפח וגם מר כהן אישרו כי מר קפח לא נכח בפגישה האמורה (עדותו של מר קפח בעמ' 66 שו' 10-11 , ועדותו של מר כהן-עמ' 32 שו' 15).

לעניין תוכן הפגישה והדברים שנאמרו בה, מר כהן אישר בעדותו כי אכן התקיימה פגישה בה הוצגה הבעיה לאמנון אריה (עמ' 29 שו' 1-6, 21-26) וטען כי מר אריה כלל לא הבטיח באותה פגישה שהעירייה תשלם את החוב של הישיבה "ש. אתה לא זוכר הבטחה של מר אמנון אריה? ת. לא, באותה פגישה בודאות בשום פנים ואופן" (עמ' 32 שו' 18-19).

מעדותו של מר קפח עולה כי מר כהן עדכן אותו על הפגישה וכי מסר לו שלא הגיעו בה לשום פתרון (עמ' 66 שו' 21-28).

מר שעיבי, לעומת זאת, טען כי מר קפח נכח בפגישה (סעיף 20 לתצהיר שעיבי) .

בה במידה שעדותם של קפח וכהן מחזקת את גירסתו של מר אריה, היא מערערת את גירסתו של מר שעיבי , שהעיד בתצהירו כי גם מר קפח נכח באותה ישיבה. ממה נפשך? אם בוגד בו זיכרונו של מר שעיבי באשר לנוכחים באותה ישיבה, מאיין נדע כי בתיאור שמסר לגבי תוכנה לא נפלו טעויות?